יוסף הצדיק pdf 3
השאלה שבולט כאן זה למה הודו תושבי מצרים ליוסף על שלקח אדמתם? עלינו לבדוק את משמעות המלה תנואה . ושנית עלינו לעיין ולהבין את המס שהטיל יוסף עליהם. נמצא שיוסף אסף את כל אדמת מצריים לפרעה ובאותו מעשה הביע רחמים כלפי עניי הארץ ונתן להם אפשרות לחיות. חשוב להזכיר שיוסף הוערך בעיני אחיו ובעיני תושבי מצרים גם יחד, ונחשב עוד בחייו כבעל חכמת ה” ואיש רחמים בידי כולם
בראשית פרק מז
(יח) וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ:
(יט) לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם:
(כ) וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה:
(כא) וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ:
(כב) רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם:
(כג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה:
(כד) וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם:
(כה) וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה:
שמות פרק כג פסוק י
וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:
ויקרא פרק כג פסוק לט
אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:
ויקרא פרק כג פסוק לט
אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:
ויקרא פרק כה פסוק ג
שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:
דברים פרק יד פסוק כח
מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ:
יהושע פרק ה פסוק יב
וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא: ס
רמב”ן בראשית פרק מז פסוק יט
(יט) קנה אתנו ואת אדמתנו – הנה אמרו לו שגם גופם יקנה לעבדים לפרעה, וכן אמר הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם, אבל אמר ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו, ולא אמר שיקנה גופם , רק האדמה: והטעם כי הם אמרו לו שיקנה אותם לעבדים עושי מלאכת המלך כרצונו, והוא לא רצה רק לקנות את האדמה, והתנה עמהם שיעבדו אותה לעולם ויהיו בה אריסי בתי אבות לפרעה, ואחרי כן אמר להם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה, לא לעבדים כאשר אמרתם לי, רק עם האדמה תהיו לו.
והנה ראוי שיטול המלך שהוא אדון הקרקע ארבע הידות ואתם החמישית, אבל אני אתחסד עמכם שתטלו אתם חלק בעל הקרקע ופרעה יטול החלק הראוי לאריס, אבל תהיו קנוים לו שלא תוכלו לעזוב את השדות. וזה טעם מה שנדרו לו והאדמה לא תשם, שלא תשם לעולם. ולכך אמרו לו נמצא חן בעיני אדוני, שהקלת עלינו ליטול ארבע הידות שנוכל לחיות בהם, והיינו עבדים לפרעה, כאשר נדרנו שנעבוד את האדמה לרצונו:
אברהם יהודה
(כד) וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם:
הרעיון של “ונתתם חמישית לפרעה” הוא ברור לחלוטין; אבל משמעות למילה ” בַּתְּבוּאֹת“ לא ברור. האם הכוונה היא לחמשת מיני דגן , חטה, שעורה , כוסמת , שיבולת שועל ושיפון ,אז זה בטוי הכולל כל מוצרי השדה, כולל ירקות ופירות כגון מלון וכדומה? לצד השני, האם הביטוי “טבואות” מתיחס רק לדגנים? אז היו הרבה גידולי קרקע שלא היו מחיבים במס חמישית
כדי להבין זאת, יש לציין כי המצרים מאז ומתמיד , השדות לא שתלו חיטה שנה אחרי שנה. שנה אחת שתלו חיטה. ובשניה שעורה, או כוסמין, שיפון או ירקות כמו בצל. בשנה השלישית לא היה חרוש. כך אמרו המצרים: שנת חיטה, שנת שעורה, ושנת דשא, שנת פראי. לפעמים היו שני יבולים באותה שנה, כפי שקורה לעתים קרובות במצרים העליונה.
יתכן שיוסף הדגיש את המילה “תְּבוּאֹת” רק לתבואת דגן, שחייבים במס היחמישיתי. ירקות וגידולי שדה אחרים היו פטורים. סביר להניח שגם הכרמים והפרדסים היו פטורים מאתו מס.
משמעות הדבר היתה ניכר לטובת האיכרים . כתוצאה מפעולתיו של יוסף השתחררו האיכרים מעול בעליהם , וַיֹּאמְרוּ “הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה“: הוא התקבל בעיני האיכרים כמיטיב גדול. כדי לעורר את התלהבותם ואת הכרת הטוב הם מבטעים במליה אחת “החיתנו“, ומשמעותו “אתה הצלת את חיינו .”
אברהם שלום יחזקאל יהודה : Abraham Shalom Yahuda;
***********************************************************************
ערב טוב ,ג’ראלד
אם אני מבין נכון ,אז בהחלט יוסף היה צדיק אמתי…
היה צדיק עם אלוקיו ,והיה צדיק עם נתיניו …
היה צדיק עם אלוקיו זאת אנו יודעים מכל הסיפורים שנכתבו בחמוש.
צדיק עם נתיניו ,בזה שהרמב”ן כותב שהוא היה נדיב עם הנתינים כשנתן להם 4/5 מהתוצר ,
לעומת מה שהיה מקובל בשוק שהנתין מקבל 1/5 והבעלים מקבל 1/5 .
בנוסף ,אנו למדים שיוסף גם היה סוחר ….
כשפועל עובד בשביל שכר מינימום רמת המוטיווציה שלו מאוד נמוכה.
אין לו חשק לתת את כולו בשביל שכר מינימום.
אולם,כשהמעסיק נותן שכר ברווח ולא בקמצנות ,לעובד יש רצון להוכיח את עצמו ולהשתכר יותר,
מזה גם בעל הבית מרוויח ….
אדמות ללא זרעים שיוכלו להניב אוכל אינן שוות פרוטה ללא אותם הזרעים שהיו רכושו של המלך .
בנוסף, יוסף בסופו של יום היה שכיר של המלך פרעה וככזה הוא חייב להיות נאמן לתפקיד שלו ולייצר עבורו את הרווחים שכל שר אוצר אחר היה מייצר . עדיף שיוסף יהיה שר האוצר למרות הטענות שמנסים לטעון כלפיו ,כי בסופו של יום הוא יהיה על כסאו של שר האוצר ויוכל במישרים או בעקיפין לסייע לאחיו היהודים בגלות הקשה שיצא ממנה זה עתה .
בברכה, משה רבהון