צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה
ישעיהו פרק א)
תוכן
א. תורה שבעל פה לפני מתן תורה
ב. תורה שבכתב
ג. כל המקבל שבע מצות
ד. תריג
ה. תורה שבעל פה אחר מתן תורה
ו. לא תסור
ז. יש כח בחכמים (לעקור דבר מן התורה)
שאלות וםוגיות
א. ” צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בצדקה. ” מה משמעות לפסוק הזה?
ב.ההופעה המוקדמת של התורה שבעל פה – מה היה מיוחד בתורה שבעל פה – שעד עצם היום הזה, זה הוא תכונת זיהוי מרכזית של העם היהודי
ג. בנוגע מראה מונוליטי של תרי”ג- האם הרעיון של תרי”ג קיימא לפי הרמב”ן
ד. האנלוגיה בין תרי”ג ומערכת אקסיומה מתמטית בגיאומטריה ותורת מספרים. אנלוגיה היא בדיוק זה: דמיונות והבדלות.
“ה.אקסיומות” פירושו נקודת התחלה. ברגע שהתקבל, הם לא נחקרו
ו.נקודות התחלות של תרי”ג וכל מצוות דארייתא לא נחקרו – רק לחקר ולהוציא תולדותיהם
ז. המקום של היגיון ומקום אמונה בתוכנית התורה.
ח. מה הם הכללים הבסיסיים לפרש תרי”ג – או אפילו פסוק אחד בתורה .מה הם הכללים הבסיסיים לביצוע פרשנות לפי חז”ל? האם כל אחד יכול לעשות את פרשנותו שלו
ט. הפונקציה של השופט בישראל. החיפוש אחר משפט צדק. השוואה עם חוק אנגלית וחוק אמריקאי. איך הם דומום ואיך הם שונים
י. שנאת חז”ל לבתי משפט לא-יהודיים (בחושן משפט) – העדפה לבית משפט של הדיוטות
.יא.גמישות וחוסנה של הלכה יהודית
תורה שבעל פה לפני מתן תורה
בראשית פרק יח
(יט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְקֹוָק עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:
בראשית פרק כו
ה) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:
רש”י בראשית פרק כו
(ה) שמע אברהם בקולי – כשנסיתי אותו:
וישמר משמרתי – גזרות להרחקה על אזהרות שבתורה, כגון שניות לעריות ושבות לשבת:
מצותי – דברים שאילו לא נכתבו ראויין הם להצטוות כגון גזל ושפיכות דמים:
חקותי – דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחקותיו על עבדיו:
ותורתי – להביא תורה שבעל פה, הלכה למשה מסיני:
רמב”ן בראשית פרק כו
(ה) וישמור משמרתי – לשון רש”י בקולי, כשנסיתי אותו. משמרתי – גזירות להרחקה כגון שניות לעריות שבות לשבת. מצותי – מצות שאלו לא נכתבו דין הוא שיכתבו כגון גזל ושפיכות דמים. חקותי – דברים שיצר הרע ועו”ג משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא המלך גזר חקו על עבדיו. ותורתי – להביא תורה שבעל פה הלכה למשה מסיני:
ואם כן יהיה כל זה בנוי על דעת שהיה אברהם מקיים ומשמר את התורה עד שלא נתנה, וכך אמרו (ב”ר צד ג) בפסוק ויתן להם יוסף עגלות (להלן מה כא), שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה שהיה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו, ועד עכשו לא נתנה תורה, והרי כתוב וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. ושם אמרו שהיה משמר אפילו דקדוקי תורה והיה מלמד לבניו וכו’:ה) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:. ושם אמרו שהיה משמר אפילו דקדוקי תורה והיה מלמד לבניו וכו’:
בראשית פרק כט
מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת:
בראשית פרק נ פסוק י
וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים:
ב. תורה שבכתב
תלמוד בבלי מסכת בכורות דף ל עמוד ב
חשוד על המעשר, ומאן חכמים – ר’ יהודה; וחד אמר: החשוד על המעשר – חשוד על השביעית, ומאן חכמים – ר’ מאיר, דתניא: עם הארץ שקיבל עליו דברי חבירות, ונחשד לדבר אחד – נחשד לכל התורה כולה דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: אינו נחשד אלא לאותו דבר בלבד. הגר שקיבל עליו דברי תורה, אפי’ נחשד לדבר אחד – הוי חשוד לכל התורה כולה והרי הוא כישראל מומר, נפקא מינה, דאי קדיש – קידושיו קידושין. ת”ר: הבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר אחד – אין מקבלין אותו, עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד – אין מקבלין אותו, ר’ יוסי בר’ יהודה אומר: אפי’ דקדוק אחד מדברי סופרים; וכן בן לוי שבא לקבל דברי לויה, וכהן שבא לקבל דברי כהונה חוץ מדבר אחד – אין מקבלין אותו, שנאמר +ויקרא ז’+ המקריב את דם השלמים וגו’ העבודה המסורה לבני אהרן – כל כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה.
רמב”ם הלכות איסורי ביאה פרק יד הלכה ח
ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג, אבל בזמן הזה אפילו קיבל עליו כל התורה כולה חוץ מדקדוק אחד אין מקבלין אותו. +/השגת הראב”ד/ אלא בזמן שהיובל נוהג וכו’. כתב הראב”ד ז”ל /א”א/ דעת זה המחבר סתום וחתום ולא פירש מהו אין מקבלין גר תושב אלא בזמן שיובל נוהג ומה הן מצות גר תושב והוא שאין מושיבין אותו בתוך העיר דדרשינן בספרי עמך ישב ולא בעיר עצמה ומצוה להחיותו דכתיב וחי אחיך עמך וקונה עבד עברי כעכו”ם ואלה הדינים שאינם נוהגים בו אלא בזמן שהיובל נוהג יש מהן שהוא להקל עליו ויש מהן להחמיר עליו שבזמן שאין היובל נוהג יושב אפילו בעיר עצמה שאין קדושת הארץ עליה כשהיתה וקונה ע”ע עד זמן שירצה שאין זמן מיוחד ואלו להקל עליו אבל אין אנו מצווים להחיותו זהו להחמיר עליו וקרוב הדבר להיות מן הטעם כי בזמן היובל היו שומטין והיה יכול להתפרנס שלא בטורח צבור ועכשיו אינו יכול מעתה מקיימין מי שהתנה שלא למול ושלא לטבול כמה שירצה בכל זמן עכ”ל.+
מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק יד הלכה ח
[ח] ואין מקבלין גר תושב וכו’. בערכין פרק המקדיש שדהו (דף כ”ט) אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ובבכורו’ פרק עד כמה (דף ל’:) עכו”ם שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ר”י בר”י אומר אפילו דקדוק אחד מד”ס. ובהשגות א”א דעת זה המחבר סתום וחתום וכו’ ושלא לטבול כמה שירצה בכל זמן עכ”ל. ומ”ש שבזמן שאין היובל נוהג מותר לישב בעיר עצמה אין נראה כן מדברי רבינו פ”י מהלכות עכו”ם וחוקות העכו”ם וגם לא ראיתי בדברי רבינו מ”ש שאין מושיבין אותו בתוך העיר עצמה בזמן היובל:
כל המקבל שבע מצות
רמב”ם הלכות מלכים פרק ח הלכה יא
כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם.
רמב”ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ז
ומנין שאפילו במקום סכנת נפשות אין עוברין על אחת משלש עבירות אלו שנאמר ואהבת את ה’ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך אפילו הוא נוטל את נפשך ז, והריגת נפש מישראל לרפאות נפש אחרת או להציל אדם מיד אנס, דבר שהדעת נוטה לו הוא שאין מאבדין נפש מפני נפש, ועריות הוקשו לנפשות שנאמר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה.
“A matter which the intellect almost compels one to accept is that we do not destroy one life for another.” (Hilchot Yesodai Torah 5:7).
לחץ כן לשופט בישראל